החלטה בתיק עת"א 13562-10-12

העותר מלין כנגד סרובו של המשיב  לשלבו באגף נ"ס בכלא השרון.  העותר טוען כי לא קיבל תשובת המשיב בכתב ונאמר לו בעל-פה שהתפוסה באגף נ"ס מלאה לפיכך לא ניתן להעתר לבקשתו והוא נימצא ברשימת המתנה.

1.         העותר מבקש להורות למשיב להעבירו באופן מיידי לאגף נ"ס שבכלא השרון. הוא טוען כי ידוע לו שהתפוסה באגף נ"ס לא מלאה והאינפורמציה שמסר המשיב לבהמ"ש אינה נכונה. עוד טוען המשיב כי נימוקי המשיב לפיהם לא ניתן להעבירו בגלל אסירים יריבים אין בה ממש כי אין לו שם יריבים.

בנוסף מבקש העותר לחייב את המשיב לפצותו בסכום של 2,000 ש"ח בגין הטרחה שנגרמה לו בהגשת העתירה.

2.         העותר נדון למאסר לתקופה של עשרים ואחת שנים וחמישה חודשים, לאחר שהורשע בעבירות שב"ח, שוד בנסיבות מחמירות, אונס בכוח וחבלה גופנית חמורה. נמצא במשמורת שב"ס מאוגוסט 1996. תום מאסרו ינואר 2018.

3.         בישיבה הראשונה ביום 20.11.12 (בכותרת הפרטיכל נפלה טעות ונרשם 20.12.12), טען העותר כי קיבל את כתב התשובה רק ביום הדיון והבקשה שלו  לקצין העתירות נדחתה בעל פה וזאת בניגוד להוראת הפקנ"צ המחייבת את המשיב להשיב לעותר בכתב ולפרט את נימוקי הסירוב.

חרף זאת ביקש לקיים את הדיון.

4.         בכתב התשובה ציין המשיב כי אגף נ"ס (אגף 4) מונה 80 מקומות כליאה והינו בתפוסה מלאה. לדברי המשיב אסירים רבים ממתינים להגיע לאגף זה ולא ניתן להקדים עניינו של העותר על פני עניינם של אחרים, רק משום שהגיש עתירה.

5.         העותר הפנה להוראות הפקנ"צ הקובעות את הנוהל המסדיר את אופן  העברת אסירים לאגף נ"ס והבדיקות שעל המשיב לבצע, וטען כי בפועל שב"ס לא פועל על פי הוראות אלה והאסירים שמועברים לאגף נ"ס הם "אסירים אליטות שלא נבדקו".

העותר טען כי עמדת המשיב לגבי תפוסה מלאה באגף נ"ס איננה רלוונטית ואם כך המצב על המשיב לפתוח אגף נ"ס נוסף. הוא הוסיף וטען כי בעבר סוכלה העברתו לאגף נ"ס בטענה שיש לו שם יריבים, למרות שהמשיב יודע שאין לו יריבים וכל מטרתו להטעות את בית המשפט.

6.         ב"כ המשיב הבהירה כי אסיר כמו העותר, הנמצא בהמתנה לעבור לאגף נ"ס, משמעות הדבר המתנה לבצע את הבדיקות ורק כשהכניסה הופכת להיות רלוונטית נבדקת התאמתו של האסיר לאגף נ"ס.

לגופו של עניין הודיעה ב"כ המשיב שטרם נבדקה התאמתו של העותר לאגף נ"ס ולאור הערות בית המשפט, תיבדק התאמתו של העותר והיא תציג בפני בית המשפט את תהליך האבחון שנעשה לגביו ותציג את הנוהל המסדיר העברתו של אסיר לאגף נ"ס. ב"כ המשיב נתבקשה להגיב תוך 20 ימים.

7.         בכתב התשובה הפנתה ב"כ המשיב לפקנ"צ 01.01 "כללים בדבר אבחון מיון והשמה של אסירים" ונוהל 01-2000 "אבחון אסירים שאינם משתמשים בסמים ומיונם לאגפים נקיים מסמים" וציינה כי ניתנה  הנחייה להתחיל את תהליך האבחון לגבי העותר. נטען כי מאחר והעותר מוגדר טעון הגנה ניתן לשבצו רק באגף נ"ס שבכלא השרון ושילובו נבחן בהתאם לנוהלי הפקודה.

8.         לדיון הנוסף שנקבע ל-12.2.13 הוגש כתב תשובה מעודכן מטעם המשיב. כעולה ממנו, בקשתו של העותר נבחנה ונמצא כי לא ניתן לשלבו באגף נ"ס לאור העובדה שהוא מסית אסירים כנגד ההנהלה ולאור עבירות המשמעת הקיימות לחובתו. ב-3.12.12, שעה שעבד במפעל הקרטון, השתמש בלשון  מאיימת ואיים כי יתבע את השירות ויקבל כסף. עבירת משמעת נוספת מ-31.1.13, במסגרת סיור מפקד היחידה במפעל באגף 8 נמצא כי העותר אינו  מגולח. הודגש כי בהתאם לנוהל, ניקיון מסמים ואי מעורבות בסמים הינם תנאי הכרחי לשלוב באגף נ"ס אולם יחד עם זאת, נבחנים קריטריונים נוספים ומתבקשת חוות דעת של הגורמים המקצועיים. סיכומו של דבר, נוכח בעיות משמעת של העותר לא הומלץ לשבצו באגף נ"ס.

על פי טופס "אבחון אסיר נקי מסמים" הקמ"ן ומפקד האגף לא המליצו להעבירו לאגף נ"ס בשל דו"חות משמעת והסתה של אסירים כנגד ההנהלה (כותב לאסירים תלונות).

9.         בדיון בפני ביום 12.2.13, חזרה ב"כ המשיב על טיעוניה שפורטו בכתב התשובה. לגישתה, האמירה של העותר שיתבע את שב"ס היא עבירת איומים ומשנמצא שהתנהגותו אינה חיובית, החלטת הרשות סבירה ואין להתערב בה.

10.       העותר הגיש לעיוני החלטה של מפקד האגף לפיה הדו"ח בעניין הגילוח בוטל. הוא חזר וציין (בצעקות) כי בדעתו להגיש תביעה נגד סגן מנהל בית הסוהר, זכותו להתבטא כך וטענת המשיב כי עצם ההתבטאות מהווה עבירת משמעת הינה בלתי סבירה.

העותר ביקש שבית המשפט יורה על העברתו לאגף נ"ס כבר באותו יום, אפילו אם הדבר כרוך בהעברתו של אסיר אחר מאגף נ"ס לאגף אחר.

11.       מטיעוני ב"כ המשיב ברור כי החלטת המשיב שלא לשלבו באגף נ"ס מבוססת על האמירה שלו (מיום 3.12.12) שיתבע את המשיב ויקבל כסף (דו"ח המשמעת בעניין הגילוח בוטל). מעבר לכך לא הייתה מחלוקת שהעותר נקי מסמים ולא עלתה טענה כנגד התנהגות שלילית עובר לאירוע הנ"ל.

האמירה כשלעצמה אינה מגבשת עבירת איומים מאחר שלעותר זכות לפנות לערכאות משפטיות. הבעיה של העותר שהוא מתבטא בצורה בוטה ובסגנון מאיים, גם כאשר תוכן הדברים אינם בבחינת איום. מצב זה יש בו כדי להוות איום ולהסית אסירים אחרים כנגד ההנהלה.